אני מעריצה נשים. תמיד הערצתי.
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד היו ברקע נשים מעוררות השראה, מיוחדות, מגניבות, אמיצות או סתם כאלה שהילכו עליי קסם. כאלה מהמעגלים הקרובים אלי או דמויות נשיות מוכרות שהרשימו אותי.
אני מודה שאף פעם לא התעכבתי על שרית חדד כאישה, אבל גם היא לא הרבתה להתראיין או לשתף וחוץ מהמוזיקה שלה היא נותרה די אניגמה מבחינתי. לאורך השנים שמועות כאלה ואחרות רצו אבל היא בשלה שמרה על עסקים כרגיל.
השבוע, בגיל 42, שרית חדד יצאה מהארון והזכירה לי שאף פעם לא מאוחר להשלים עם עצמך. הזמרת המזרחית עם הקריירה הכי מפוארת בסביבה קמה השבוע והחליטה להתייצב היא עצמה והאהבה שלה. כנראה היא מצאה את ה RIDE OR DIE שלה כי היא הייתה מוכנה לחטוף בוקס או לקבל חיבוק מהקהל שלה - היא הייתה מוכנה למה שלא יבוא.
לרגע אחד עצרתי לחשוב כמה אומץ זה דרש ממנה, גם בגיל 42, כשנדמה שהאדמה תחתיה יציבה ובטוחה. פתאום הבנתי איזו חזקה האישה הזאת, כמה כוח היא הייתה צריכה כדי לשאת את הסוד הזה כל כך הרבה שנים ואיזו הקלה היא בטח מרגישה היום.
"אני שמחה להציג להן את היכולת להיות מה שהן רק רוצות וללמד אותן שהחופש, הזמן והבחירה מעל לכל".
ואיפה זה פוגש אותנו? אז נכון, לא כולנו מחביאות נטייה מינית אבל כולנו מטייחות. כולנו מעצבות את הסיפור שלנו, מפלטרות ומחביאות איזו אמת. כמה אומץ נדרש מאיתנו כדי להיות פשוט אנחנו? כמה כוח אנחנו צריכות כדי להתמודד עם אמיתות שאנחנו עסוקות בלאפר ולפדר עד טשטוש?
פעם חשבתי שאותנטיות היא להיות את בהילוך חמישי מול העולם, היום אני מבינה שאותנטיות דורשת מאיתנו פשוט לשים את העולם בניוטרל. חתיכת משימה.
שלא תטעו, אני לא באה בטענות, אנחנו אנושיות ומובן לגמרי שאנחנו רוצות להבליט את מה שטוב בנו ולערוך החוצה את הפגמים. אבל כששרית חדד השבוע שחררה זה הרגיש נפלא, הייתה תחושה של הקלה כשהאמת שלה הציפה את הרשת.
אז אני בוחרת בשרית חדד כאשת השבוע שלי, השבוע אני מודה לה שבחרה להיחשף ככה כמו שהיא והזכירה לי כמה חן יש באמת שלנו. כמה אנחנו יפות כשאנחנו אנחנו והעולם בניוטרל.
אני מאחלת לכולנו שנצליח לשחרר איזו אמת משלנו, שנביא איזו כנות שתחשוף ותניע נשים אחרות לחשוף ולהניע.